צבא מקצועי לישראל

היום שודר פרק מצויין בסדרה של חיים יבין "צבא העם". הנה קטע בו מרואיינים הפרופ' סטיוארט כהן והאלוף במילואים גיל רגב בנושא צבא מקצועי.

המעונינים להתעמק יותר בחומר - הנה נייר עמדה שנכתב על ידי בועז ארד.

מתקדמים בנתיב היווני

 "תמונה שווה אלף מילים". נתקלתי בקטע הבא שנסרק מתוך העיתון "ישראל היום" (23/12/10). צילום של דיון בועדת הכספים, על רקע דיאגרמה של עיקרי הוצאות תקציב המדינה; ומתחת, ממש במקרה – כתבה עם כותרת אופיינית לתהליך המתמשך של חלוקת הטבות על ידי פוליטיקאים לסקטורים מוגדרים, או אפילו לציבור גדול. על חשבון מה?

 ההסבר למשבר החובות הריבוניים במערב מתומצת לתמונה בודדת .



כדי להבטיח "רווחה לכול" כדאי גם להאריך את חופשת הלידה כמו בחלק ממדינות אירופה הנאורות ל- 52 שבועות. ולמה שלא נשווה גם את מענקי הלידה לאיטליה המתקדמת? מדוע שלא ניישם את שבוע העבודה הקצר (35 שעות) ואת הפסקת הצהריים הארוכה הנהוגים בצרפת הנאורה? למה שלא נצא לפנסיה בגיל 55 כמו ביוון שעובדי הציבור בה הגיעו להישגים סוציאליים מדהימים? ומדוע שלא נעניק "דיור בר השגה" כמו בשבדיה המתקדמת (בשטוקולם יש תור של כ-10 שנים לדיור בר השגה ותשלומים ב"שחור" לדיירים ולבעלי דירות)?

התשובה בעמודה השמאלית בדיאגרמה – "החזר חובות". זו הדרך המקובלת במערב למימון טוב ליבם של הפוליטיקאים – הגדלת חובות המדינה. כך מציעים גם הפרופסורים של תנועת האוהלים. כבר כיום סעיף זה הוא הכבד בסעיפי תקציב המדינה, נטל שהיקפו גדל בהתמדה וקרוב היום בו היקפו יהיה כפליים מתקציב הביטחון אליו מתייחסים כ"עול כבד" על צוואר המשק.

מישהו צריך לשלם עבור כל "הזכויות". אפילו מובילי תנועת המחאה חוששים לדרוש את מימון הוצאות הרווחה הנוספות רק באמצעות הגדלת נטל המס. לכן הם דורשים גם את "פריצת מסגרת התקציב", כלומר להגדיל את הוצאות המדינה ללא הגדלה מקבילה של הכנסות – ליצור גירעון. אבל פער בתקציב צריך לכסות – אין ניסים. אפשר להדפיס כסף, אבל אפילו קיצוני המוחים לא מעזים להציע (בינתיים) "פיתרון" זה. כך נותרת רק אופציה אחת למימון ה"צדק החברתי": לקחת הלוואות. 

המשך קריאה ==>>